פסק-דין בתיק ב"ל 34451-04-10

רקע כללי

1.    בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לענין קביעת דרגת אי כושר מיום 10.3.10 (להלן: "הוועדה" ולהלן: "ההחלטה").

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    המערערת ילידת 1959, עקרת בית.

3.    במהלך שנת 2001 במסגרת תביעה לקבלת קצבת נכות כללית קבעה ועדה רפואית נכות רפואית למערערת בשיעור 64% וכן נקבעה לה דרגת אי כושר יציבה בשיעור 75%.

4.    ביום 1.6.08 הפחיתה הוועדה את שיעור נכותה הרפואית של המערערת לשיעור של 60% ואת דרגת אי הכושר ל- 65%, וזאת החל מיום 1.6.08.

על החלטה זו הגישה המערערת ערר, כאשר בעקבותיו קבעה וועדה רפואית לעררים מיום 20.8.08 נכות רפואית למערערת בשיעור 68%. זאת, תוך שהיא משאירה על כנה את ההחלטה בדבר דרגת אי כושרה של המערערת בשיעור 65% החל מיום 1.6.08.

5.    המערערת הגישה בקשה לבדיקה מחדש נוכח ההחמרה שחלה לטענתה במצבה הרפואי. שכן, היא החלה לדבריה לסבול מחרדות ודיכאונות שהצריכו נטילת תרופות וכן עברה שני ניתוחים בכפות ידיה בעקבות נוירופתיה.

6.    ביום 1.11.09 הופיעה המערערת בפני ועדה רפואית והיא התבקשה להמציא תעוד רפואי המעיד על ההחמרה וכן להבדק ע"י פסיכיאטר ונוירולוג לשם קבלת חוות דעת.

7.    לאחר המצאת הממסכים הרפואיים וקבלת חוות-דעת מטעם נוירולוג ופסיכיאטר וביום 24.12.09 קבעה הוועדה הרפואית נכות רפואית למערערת בשיעור 71% בגין הליקויים מהם היא סובלת, לרבות - מחלת הסכרת, עודף משקל, יתר לחץ דם, תת פעילות של בלוטת התריס, חרדות, נוירופתיה וליקויים אורטופדיים. כמו כן נקבעה למערערת דרגת אי כושר יציבה בשיעור 65%.

על החלטה זו הגישה המערערת ערר בפני ועדה רפואית לעררים, כאשר הוועדה במסגרת החלטתה מושא פסק דין זה מיום 10.3.10 דחתה את הערר והותירה על כנה את דרגת אי הכושר בשיעור 65%.

על החלטה זו בדבר דרגת אי הכושר נסב הערעור שבפניי.

8.    הוועדה נימקה את החלטתה כדלקמן:

"מדובר במערערת הסובלת מעודף משקל ניכר, מסכרת וטיפול באינסולין, מתסמונת התעלה הקרפלית מימין ומשמאל ונוירופתיה סכרתית 10%, כאבים בעמוד שדרה צווארי וכתפיים 10% ביחד, הפרעה הסתגלותית עם חרדה.

הוועדה היתה ערה לכך שבשעתו, קרי שהסכרת התגלתה לפני 11 שנה הוכרה זמנית לתקופה חד פעמית כמי שאיבדה 75% מכושרה להשתכר. כן ראתה הוועדה שלאחריה הועלתה הנכות הרפואית מ- 68% ל- 71% ...

 יחד עם זאת יש לציין כי הן הפסיכיאטר והנוירולוג סברו שלמחלותיה אין השפעה על כושרה להשתכר רק האורטופד סבר שהמערערת מסוגלת לעבוד באופן חלקי בלבד.

לדעת הוועדה יש במכלול הליקויים הרפואיים די על מנת למנוע מהמערערת לעבוד בהיקף מלא אולם כל חברי הוועדה קובעים כי המערערת מסוגלת חרף ליקוייה וחרף ההחמרה הקלה בנכות הרפואית המצטברת לעבוד באופן חלקי בעבודות כגון טלמרקטינג, קבלת ילדים גדולים מבית הספר בשעות אחר הצהריים, הוראה יחידנית ועבודות שוות ערך.

הוועדה דוחה את הערר פה אחד."  

טענות הצדדים